מנסה לשחזר את אותה הרגשה...
 
שתמיד ישנה בי,
 
ולעולם תטמע בי,
 
צורבת בבשרי, שורפת כשרף,
 
אי שם, בינות דפי זכרונותי.....
 
 
 
אלפי פרפרים קטנים
 
מרפרפים בכנפיהם,
 
בתוך בטני...
 
נוגעים ולא נוגעים,
 
כבמגע של קסם...
 
פרפרים כחולים, שקופים למחצה,
 
נוגעים בדפנות בטני
 
ברפרוף כה רך, כה נעים...
 
רוקמים להם זהות משלהם,
 
כאילו ותמיד היו שם,
 
כאילו היו שם שנים...
 
מפיחים בי אושר עילאי,
 
מפיצים בי אור ותקווה.
 
והם שם,
 
נוגעים בי ברכות,
 
ברפרוף של פיות ומלאכים,
 
כמו תינוק ברחם אמו,
 
אשר צביטותיו הקטנות, הרכות,
 
כה מלאיי חיות...
 
וכמו תמיד,
 
מנסה לשחזר שוב ושוב
 
את אותה הרגשה,
 
שנצרבה בי כה עמוק,
 
רפרוף הכנפיים,
 
משק התקווה,
 
רגע עולה, רגע נשכחת...
 
אבל תמיד שם...
 
נוגעת בי שוב, אינה מרפה,
 
מחייה אותי
 
כל פעם מחדש...

Comments (0)

Permalink

Send to a friend

vota

Voto totale #SCORE#

Voto totale #SCORE#